באו-צ'יקה-באו-באו

 טוב. כבר כמה ימים יוצאים לי פוסטים נכאיים, אבל אני ממשיכה לכתוב. האופציה השניה שלי היא לשחק עם עצמי ארץ-עיר שואה. זה אחלה משחק, האמת. א'-אושוויץ, ב'-בירקנאו, ג'-גטו, ד'-דכאו, והבנתם את הפואנטה.

 אז הרי לכם ג'יג'י חדיד, בחליפה/בגד גוף/יצירה ארכיטקטונית של ורסאצ'ה, בליל אמש, ב-British Fashion Awards. זה היה אירוע הדגל ב-24 השעות האחרונות. פייר, הייתי משתוקקת להגיד משהו סרקסטי עד כאב. בימים כתיקונם אינני מאוהדי ורסאצ'ה כלל וכלל, אך השלם עולה על סכום חלקיו, ואני מתמוגגת מהלוק.

 הו, ג'יג'י! מדוע שדייך נראים כמו הרי שומרון? פייר, אין לי מושג מהיכן הגיעה היציאה הזאת. עם לוק כזה, היא עוברת כל מחסום.

 להלן ניקול שרזינגר. הסולנית של פוסיקט דולס בדימוס, אשר הקריירה שלה החלה לקרטע בארה"ב, אז היא עשתה רילוקיישן בממלכה המאוחדת, ואף הפכה לשופטת ב-X Factor. סיימון קאוול מפטר אותה לעונה, מחזיר אותה לעונה, וחוזר חלילה, אך מפה לשם-היא אייטם לגיטימי בבריטניה, ובצדק. אני עוד מצפה למוזיקה שהיא תקליט מתישהו בעתיד, או לחילופין-לאיחוד של הפוסיקט דולס. פייר, אהבתי אותן.

 כהרגלה בקודש, העיניים של קייט מוס זגוגיות וכל הלוק שלה הוא "אני מתה מבפנים. אנגסט, גראנצג', רוקנרול". מי שדווקא כן חי בעבר, היה מה שמרכיב את המעיל שלה. שלל יונקים חמודים שדווקא כן הייתה להם הבעה שהיא איננה "אני זומבי. אני White Walker שהגיעה מעבר לחומה".

 טוב. שלל דיווחים מהממלכה המאוחדת גורסים כי ליידי גאגא עשתה משהו בפנים. ניתוח אף, או משהו בסנטר. שיוף סנטר is a thing. אמיתי לגמרי, יש ניתוח פלסטי כזה. לוקחים את הסנטר ומשייפים אותו, כמו עם פצירה לציפורניים.

 אבל פייר-אחלה בחלה של שמלה.

 מכירות את זה שאתם לובשות בגד ים בים או בבריכה, וכשאתן יוצאות מהמים, פתאום אתן רוצות להרגיש טיפה יותר לבושות (או במקרה שלי, להסתיר את הצמיגים), אז יש בגד חוף כזה? אז נעמי קמפבל. זה נחמד שהיא מחייכת. כנראה היא לא הרביצה לאף אחד באותו היום.

 קרלי קלוס, משוש חיי.

 בסדר, ג'ורדן דאן. אנחנו יודעים שהגדלת שדיים בשקל תשעים. אפשר להירגע. 

אגב, אם בבריטיות והגדלת שדיים עסקינן-ידעתם שאפשר לקמבן את המדינה כדי לקבל שדיים במתנה? בבריטניה יש דבר כזה, NHS-National Health Service. זה אומר שהמדינה מממנת טיפולים רפואיים. בבריטניה, מכורתי הדמיונית, מדיניות רווחה זה לא כמו בארץ, רעיון מתחילת הדרך שלא נשאר ממנו שום דבר מלבד פסלים מזהב של ביבי בכיכר רבין-אם כי דבר שריר וקיים. ובכן, בריטיות יכולות ללכת לפסיכיאטר, יכולות להגיד "תכתוב מכתב שאני מדוכאת כי יש לי ציצי קטן", הפסיכיאטר עושה כן, והרי לכם-שדיים מתנת הממלכה! אותו כנ"ל תקף לגבי ניתוחים לקיצור קיבה. משלם המסים מממן אותם. הו, הלוואי שהייתי בריטית.

 ג'ניפר לורנס ממשיכה לקדם את סרטה, Passengers. מסתבר שהסרט ייצא ב-29 לחודש בישראל, שישה ימים לאחר ארה"ב. בשביל מה, עינאל דינק, העיכוב? הרי זה סרט עתיר תקציב, עם כריס פראט, הוא יהיה להיט ודאי. בשביל מה זה טוב? שישה ימים מיותרים בעליל. ובכן, הסיבה היא אותה סיבה שבגללה כלב מלקק את הביצים שלו. כי הוא יכול. 

 קארה דלווין נצפתה בפריז, בדרך לתצוגת האופנה של המותג החביב עליי, Chanel. קארה דלווין, פריז, Chanel. מקרה קלאסי של חוסר איזון קוסמי. אני, בינתיים, הייתי היום בדרום תל-אביב, נסעתי באוטובוס, וישבתי ליד אריתראי.
גם whatsherface, סופיה ריצ'י, נצפתה בתצוגה הנ"ל. הבנתי מה העניין עם סופיה ריצ'י. מאית שניה אחרי שאני רואה את זיו פניה, אני שוכחת. יש לה פרצוף בלתי זכיר.

 הנה ליידי גאגא, בפעם השניה בפוסט, בדרך למרתף העינויים.

 אם מדברים על מרתפי עינויים-לראות את בלאק צ'יינה זה מרתף עינויים לעיניים. היא נראית כמו האחות הפיסחת של ניקי מינאז'.

בינתיים, אני אשלח אתכם לדרככם מפוסט מבאיש זה, עם תמונה של ג'ניפר אניסטון, שלא הסירה את הטיקט מהמעיל שלה. עיניכם הרואות, היא מידה 36, אני מקנאה ודינה מיתה. סתם. אולי היא פשוט מתכוונת ללבוש את המעיל, לעשות איתו סיבוב דאווין, ולמחרת להחזיר אותו לחנות. במשך כשנה עבדתי בחנות Pull & Bear. תהיו בהלם כמה שזה נהוג וכמה אנשים לא מתביישים לעשות כן, עם בגד שהם לבשו. שתדעו. בעיקר דוסיות עושות את זה. לובשות את הבגד, לוקחות אותו לסיבוב בעמונה, ומחזירות לחנות. קיבינימטוש.