למה לא כל יום שואה?

יש מעד מאד דברים בחיים שהם בטוחים:

1)המוות.

2)מס הכנסה.

3)שאני אכתוב משהו בבלוג/בכל רשת חברתית, לפחות פעם ביום, כי אני אובססיבית קומפולסיבית.

הו, אני יודעת זאת היטב, אך לא עמדתי בפיתוי. לרוב אני מדלגת על סרטונים, כשאני נתקלת בהם בכל מיני כתבות, אך הפעם הבאתי לא פחות משלושה סרטונים, ולא אכפת לי שתאמלקו כאילו אין מחר. אז בראש ובראשונה, מתחילים לצוץ השירים מפס הקול של Fifty Shades Darker. הפעם מדובר בדואט של זאין מאליק וטיילור סוויפט, לא פחות. בכל פעם מחדש אני מופתעת מזה שהמוזיקה של זאין מאליק בקריירת הסולו היא ממש טובה. זה כמו השירים מהאלבום האחרון של ג'סטין ביבר. אני מופתעת לטובה ברמות על-חלל, פשוט כי אין לי ציפיות. אז בדיוק כמו פס הקול של הסרט הראשון בסדרה-השיר אחלה.

גם פרגי שחררה לה שיר חדש. ידעתם שהיא כבר בת 41?! בכל אופן, יש לי חולשה למוזיקה שלה. השיר קצת אמצע הדרך, למל"מ-שזה ראשי תיבות ללא מזיק, לא מועיל.

אמרתי לא מזיק, לא מועיל? הסיטואייש הנ"ל מזיקה, מזיקה עד מאד-להלן הקליפ היומי של מגזין Love, הידוע בכינויו Hate. הפעם הקורבן היא כריסי טיגן.

מאורע היום היה ללא ספק טקס קבלת הכוכב ב-Walk of Fame, של ריאן טופו ריינולדס. זו הייתה הזדמנות פז בשבילו לחשוף את בנותיו לכל. עד כה הוא היה מהמפקסלים. יש חוק כזה, בבריטניה, ארה"ב ואפילו פה בישראל, שלפיו לסלב יש רשות לדרוש מצלמי פפראצי לפקסל תמונות של ילדים בני מתחת ל-18. אז כן, זה מה שעד כה עשו ריאן ריינולדס ובלייק לייבלי, אבל לא עוד ילדים קטנים שהולכים עם הוריהם ונראים כמו חבר כנסת שהטריד מינית ושמו עדיין אסור בפרסום.

 הכירו. זו ג'יימס. הבת של ריאן ריינולדס ובלייק לייבלי. לא. זו לא טעות. קוראים לה ג'יימס. אמיתי לגמרי.

 באשר לקטנה-עוד לא ידוע מה שמה, למעשה עד כה היו רק ספקולציות באשר למין שלה-אבל אני מניחה שקוראים לה ג'ק, ג'ון או הנרי.

אם כבר בשמות עסקינן-להלן הבן של מיק ג'אגר. קוראים לו דברו. Deveraux Octavian Basil. אני חושבת שמבטאים את זה דברו. אני לא יודעת צרפתית.

 אתנחתא קומית. אמה סטון. אי של שפיות. טוב, נחזור לג'ונגל? הבה.

 הו, פליסיטי ג'ונס היא פשוט הורסת. הלב שלי מתרחב בכל פעם שאני רואה אותה על השטיח האדום, מייחצנת את Star Wars Sory: Rogue One. יחד עם זאת-הרי זה ברור. ברגע שבו היא עולה לליגה של הגדולים, עד מהרה יצוצו תמונות שלה מימים עברו, בהם היא הייתה באיזשהו סרט זניח שראו רק היא וההורים שלה, ובו היא הופיעה כשרק כפפות סקי מכסות את המקומות הקדושים.

 אם כבר מקומות קדושים-הפעם הם מכוסים כמו שצריך-אמילי רטאיירובסקי לבושה.

 אני רואה שהטרנד של חולצת בטן ביחד עם חצאית/מכנסיים בגזרה גבוהה עדיין איתנו. רק גילתה לי ג'ניפר לורנס, בפרמיירה של Passengers אמש בסיאול. כמובן ש-Daily Mail דיווחו בהשתאות הקבועה שלהם על ה-killer body שלה וכן הלאה. הקטע הוא, שכדי to pull off את המראה של חצאית גבוהה וחולצת בטן, לא צריך הרבה. זה לא כמו טרנד חולצות בטן מודל 2002, שכלל מכנסיים בגובה של החריץ של הישבן. בואו נגיד שצריך להיות ממש שמנה כדי שהלוק יהיה לא לגיטימי. לראיה-אפילו אני הייתי יכולה ללכת עם חולצת בטן שחושפת בטן עליונה בלבד.

 טוב, עכשיו אני אחפצן גברים. שמתי לב למשהו עם כריס פראט. בזוויות מסוימות הוא נראה קצת שמנמן, ובאחרות-שרירי למדי. כנראה לזה מתכוונים skinny fat.

 עוד פרמיירוש, עוד J-Law, גם הפעם בסיאול.

 תודו. אמנם יכול להיות לכם swag, אבל לעולם לא במידה של נורת' ווסט ב-tracksuit ורוד, רוכבת על סוס.

 אם כבר בינוקות עסקינן-להלן אירינה שייק, ובתוכה-עובר.

 הנה אביו של העובר, בראדלי קופר ושיער פנים מעורר פלצות. כך נצפו השניים במסעדת Nobu, שהיא אחת המסעדות שאפילו אני שמעתי עליהן. אני הכי פחות בקיאה בחיי לילה ever, אבל אם שמעתי את השם של המסעדה כבר אלף פעם, כי זה מקום קבוע של סלבס, וצלמי פפראצי בעקבותיהם-אין טעם שאירינה שייק ובראדלי קופר ישחקו אותה "חי נפשי! פפראצי! רק רצינו ערב אינטימי בקנטינה של לוס אנג'לס!".

יאללה. היה יום קשה. עבדתי היום קשה, כמו הטופ בביקיני של ניקי מינאז'. ליל מנוחה וחלום.