לכל הרוחות עם תקופת החגים הזאת. כבר כמה פעמים קרה שלא הצטברו מספיק סיפורים כדי שאני אעשה פוסט, אני דוחה את הפוסט ועודה פוסט יום כן-יום לא, ואז הסיפורים בפוסט מתיישנים. מה קיבלנו? תבשיל שהקדיח. נהייתי אתר רכילות ישראלי טיפוסי, עם דיליי בזיוני.
מעולם לא ראיתי אף סרט איתה. גם לא את Singing in the Rain. לראות סרטים של Old Hollywood זה כזה "וואו, זה סרט מוערך. אומרים שלא נס ליחו. אז למה כל סצינה כל כך ארוכה? למה הבמאי לא עשה קאט? למה הבמאי לא קצקץ קצת? הסרט ארוך מדיי. אני מדור האלפיימז. אני צריכה שסרט יתקתק, יילך בקצב מהיר. אני מהדור של רשתות חברתיות וציוצים של 140 תווים. הסרט זז בעצלתיים ואני צולחת אותו בקושי, רק כי אני רוצה להוכיח לעצמי שאני מסוגלת, וכי אני רוצה להשוויץ בזה אחר כך, ראיתי סרט קלאסי ו-critically acclaimed". כך צלחתי כל מיני סרטים קלאסיים כמו "חלף עם הרוח", "קזבלנקה", "בן חור" וכדומה. הצפייה בהם הייתה קשה מאין כמוה, ובשלב מסוים, התסכול מהאיטיות גבר על תחושת הסיפוק מזה שאני רואה קלאסיקה ואני יוצאת אנינת טעם.
המוות של דבי ריינולדס, יום אחרי מותה של בתה, קארי פישר, מזכיר לי שיר:
הנה מה טוב ומה נעים/
סבתא נפלה למים/
סבא קפץ אחריה/
ונהפך לצפרדע.
אין מה להגיד. כולנו הבנו שהיא מתה משברון לב, כי התגשם לה אחד הסיוטים הכי גדולים של כל הורה, באשר הוא-לקבור את הילדים. אני מרגישה רע בשביל בילי לורד, בתה של קארי פישר ונכדתה של דבי ריינולדס. הרבה יותר מדיי בשבילה. מצד שני, מה אני אגיד? אישה בת 84 עברה שבץ. באיזשהו מקום, טוב שהיא לא שרדה את השבץ, כי זה לא חיים אחרי שבץ, בגיל כזה. סבתא שלי עברה שבץ בגיל 84, וכעבור כמה שבועות נפטרה. זה ברור שאלמלא הייתה הולכת לעולם שכולו טוב, היא הייתה סיעודית. זה עוד פחד קמאי- להיות סיעודית. להיות במצב בו אין כבר טעם לחיים.
אני עדיין בטוחה ב-100% ששנים של drug abuse של קארי פישר הם שהובילו למותה של קארי, ומכאן-למותה של אמה. אני חושבת שהדם של אמא שלה על הידיים של קארי פישר. עם כל האבקות שהיא העבירה לנחיריים שלה, היא לא רק הזיקה לעצמה-היא הזיקה למשפחה שלה. 
הנה בילי לורד האבלה. התמונה צולמה עוד לפני מותה של סבתה. מה שבטוח-כל הטרגדיה המשפחתית הזו, היא אחלה סיבה להוציא את טיילור לאוטנר מהנפטלין בבוידעם. כזכור-הוא במערכת יחסים עם הקולגה שלו לסדרת העולב Scream Queens. אני בטוחה שבאיזשהו מקום הוא מבסוט, ששוב פפראצי מגלים בו עניין, למרות שהשנה היא לא 2011.
חדשות טובות. ככל הנראה זכרוני לא בגד בי, זכרתי שנאמר שאדל מתחתנת בכריסטמס, ככל הנראה היא אכן עשתה כן. שלשום ואתמול היא הסתובבה לה ברחובות לוס אנג'לס עם טבעת על קמיצה שמאל. אכן, נשואה גם נשואה.
מה שאני ממש לא מבינה, זה מדוע היא לא עשתה דיאטה לפני לבישת השמלה הלבנה. אם אני הייתי מתחתנת, הייתי מורידה כליה, רק כדי לרדת במשקל. אין לכם מושג באיזו דיאטה אני אפצח, כשאני אדע שאני הולכת להתחתן.
עוד חדשות טובות, כדי להוציא את הטעם הסחלה של 2016 וכל הקורבנות שהיא גבתה. פינק ילדה בן. קוראים לו ג'יימסון מון הארט, שזה שם סביר לחלוטין בסטנדרטים של סלב. אז זה מעולה שהצטרף תינוק למשפחה שלה. כפרה על פינק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה