יום שני, 23 בינואר 2017

Shenanigans


יאללה, הנתחילה? ללא ספק. טוב, זוכרים שבמשך דקה וחצי ב-2014, איגי אזליה הייתה פופולרית? גם אני בקושי. בכל אופן, היא ארזה את בן הזוג שלה ואת שתלי הישבן, להוציא את העיניים לכל ההמיספרה הצפונית. לא בגלל הגוף שלה. בגלל שאני בלאדי מתגעגעת לחוף. כן, אמרתי את זה. תמיד חם לי, ואני שונאת את הגרסה המזרח-תיכונית לקיץ, אבל אני מתגעגעת. נשבר לי שקר לי בלי סוף.
חסקה, חסקה, בלי סיפון ומעקה. בשנים האחרונות ראיתי מלא סלבס על חסקה. סליחה, סאפ, שזה חסקה של אניני טעם. רק עכשיו הם מגלים את מה שבחוף מציצים יודעים כבר ממזמן.
אוקיי. בואו נדבר על זה. הוכרז השם החדש של Star Wars. פייר? The Last Jedi זה אחלה. אני מרוצה. הוא מעורר סקרנות, הוא מתגלגל על הלשון. אבל אז, המוח שלי התחיל לעבוד שעות נוספות. The Force Awakens נגמר בזה שריי פוגשת את לוק סקייווקר, כלומר - יש לנו שני ג'דיי. 


אם ככה, מדוע הכותרת מרמזת על ג'דיי אחד? או לוק סקייווקר או ריי ימותו, זה למה. העניין הוא כזה - אני מאמינה שהכותרת מתייחסת לריי. מין הרגשה כזו. כאילו, אני מאמינה שריי תהיה הגיבורה של כל הטרילוגיה, ולכן היא צריכה לחיות בסוף הסרט השמיני. אז...כן. סורי, חברימוס. לוק סקייווקר ימות. אז כזכור, האן סולו מת בסרט הקודם, עם הנסיכה ליאה - אין לי ספק שהיא תמות בסרט הקרוב, כי קארי פישר מתה ואין להם חומרים לצלם, ובכלל - גם אם יהולים לעשות CGI, זה לא יהיה אתי ליצור אותה ממחשב בפרק 9. זה יהיה פי אלף יותר טעם לפגם. חייבים איכשהו להרוג את הנסיכה ליאה, כדי לסגור את הפינה. אז, מפה לשם - לוק, ליאה והאן מתים. עם מה נשארנו? עם שלולית של הפאקינג דמעות שלי. 

כידוע, אני נמנית עם הפאנדום של הארי פוטר. איך הייתי מגיבה אילו ב"הארי פוטר והילד המקולל" היו הורגים את הארי, רון והרמיוני? לוקחת סכין חד פעמי, וחותכת לעצמי את כל הוורידים בגוף. זה היה יותר מדיי בשבילי.

טוב, זו הייתה אנוכי geeking out.

אתם יודעים מה מגנוב? אד שירן. אז יש לו שיר חדש.

אם בבריטפופ עסקינן - ובהחלט עסקינן - בואו נדבר על הקליפ החדש של Little Mix. בואו נדבר על כמה שזה יוצא לי מכל החורים, חילולים ונקבוביות, העניין הזה של כוכבות פופ 90% עירומות. אני עוד זוכרת את הימים האלו, אי-אז, כשהן היו wholesome. כלומר, Little Mix הן בעלות תדמית נקייה למדי, בשביל כוכבות פופ. לא נתפסות עם אבקה לבנה על הנחיר. מנהלות מערכות יחסים ארוכות יחסית. עובדות קשה. לא מסתכסכות זו עם זו. למה לא ללכת עם התדמית הנקייה עד הסוף, ו - אני רק זורקת רעיון - להיות לבושות? כי השיר סבבה תפוזים. זה פשוט לוקח את כל הפוקוס, ודי כבר.

אגב - יש לי תיאוריה, שמי שהתחילה את הטרנד הנוכחי של כוכבות פופ ב-leotards הייתה ליידי גאגא. כלומר, בימים בהן היא עוד הייתה מהפכנית, אמנותית, edgy, badass. מאז, כמו כל טרנד - יצאו לו חיקויים, וחיקויים של החיקויים, וחיקויים של החיקויים של החיקויים, וזה כבר נהיה ג'יפה.
 בלה חדיד בבגד שקוף.
 קנדל ג'נר בבגד שקוף. אתם יודעים מה זה מזכיר לי? כשהייתי בכיתה ז'-ח', כשבאתי לבית הספר, ראיתי חבורות על גבי חבורות של בנות מהשכבה שלי, שאין ספק שתיאמו בגדים בטלפון יום לפני. פתאום, קליקה שלמה של בנות, שבה כולן לובשות חולצת בטן ורודה, וג'ינס בגזרה נמוכה בצבע כחול כהה. זה היה מעבר ליד המקרה. זה היה ברור שחל פה תיאום. אז כאן - ה-BFFs, בלה וקנדל, תיאמו ללא ספק, ליציאה המשותפת שלהן.
 טום הידלסטון ארז את כל הסקס אפילו שלו ולקח אותי לטיול ברחובות לונדון.
 קיילי ג'נר ומשהו שכבר ראינו. היא בעצם הגרסה האנושית של אפליקציית בומרנג. אם אני מסתכלת עליה שניה, ואם אני מסתכלת עליה חודשים, זה אותו הדבר. אותו הקטע. 
 זוכרים שבפוסט שעבר, אמרתי מראש שאני לא אעסוק בהכתרה של טראמפ? אז גם הפעם, קבעתי לעצמי לא לעבוק בצעדת הנשים. כלי תקשורת מרובי כתבים ומרובי כוח אדם עשו את זה טוב ממני, ובכלל - זה היה לפני יומיים. בכל אופן, הציוץ של טיילור סוויפט היה חזק ממני. אתם יודעים מדוע? כי היא קצת נסדקת. יש לה מדיניות כזו - לא לחשוף את דעתה הפוליטית. היא רוצה להיות קונצנזוס. שנים שאני משוכנעת שהיא רפובליקנית. זה בגלל הקאנטרי, בגלל שהיא נראית כזו control freak, צדקנית כזאת, אחת של family values וכדומה. בכל אופן, אם היא תומכת בצעדת הנשים, רוב הסיכויים שהיא דמוקרטית. הידד. פייר, זה משמח אותי.
 הנסיך הארי, אהובי, הלך לעשות אמבטיה בחיידקים של פשוטי עם, באיזשהו סיבוב דאווין בבית חולים, או עמותה משמימה.
 אני רוצה להכריז על דקת דומייה, לזכר העיניים שלי, אחרי שהן נחו על השילוב של tracksuit פאייטים וכפכפי פרווה. אני סבורה שקלואי קרדשיאן מחרבנת קשתות בענן.
 אני שבה ומזכירה את העניין שלי עם גבולות גזרה. באופן מודע, בחרתי לא לכתוב על סלבס ישראליות. יחד עם זאת, ראיתי תמונה של ניקול ראידמן עם ויקטוריה בקהאם, וזרקתי את האידאלים מהחלון. העניין הוא שאני גרה בקומה שנייה, אז האידאלים לא מתו, אלא רק שברו רגל וחטפו זעזוע מוח. 
 ג'ניפר לופז, בתמונה שנראית כמו משהו מהטינדר, שבא קומפלט עם כותרת "אני לא עובדת, עובדים בשבילי" או "מי שיגרום לך לבכות, לא שווה את הדמעות, ומי שווה את הדמעות, לא יגרום לך לבכות".
 ג'ראד לטו עושה טעות קריטית. למה לנשנש שקדים של לטאה? הוא מוזמן לנשנש את השקדים שלי.
 אני מוכרחה לצציין, שראיתי את התמונה הזאת של קרלי קלוס, וחיש-קל לקחתי את הסלולרי ושריינתי מקום מחר לחד"כ. פי אלף יותר מרימה.
אין לי מושג למה התמונה הזאת לא עלתה בפוסט שעבר. השילוב של אמילי רטאייקובסקי, לנז'רי וכלב - זה פשוט יותר מדיי בשבילי. System overload. מתה פה. גסוסה. מפורקת לאטומים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה