Bottomfeeder Lowlife

חולה על ימי שני. הם תמיד הימים הכי חזקים בשבוע, פשוט הם פיצוי אחרי סופ"ש ארוך.

אז מגזין Elle הוציא גיליון עם כמה שערים, על נשים בהוליווד והעצמה נשית. זה מגניב. התמונות מגניבות ברובן ורוב המרואיינות מעניינות. 

לופיטה ניונגו. קודם כל, אני מאושפזת על הסרט "12 שנות עבדות", ומוכנה לראות אותו בלופים עד אחרית הימים. מעבר לזה, לא ראיתי אותה באף סרט אחר, אבל היא מתלבשת ממש יפה, ואיכשהו אני תמיד נכנסת לקרוא אייטמים עליה.

וידוי. יש לי גירל-קראש ארוך-שנים על קריסטן סטיוארט. כלומר, היא חתיכת כלבה ונבלה. That makes two of us, כי גם אני, הפלא ופלא, כלבתא. היא שברה לרוברט פטינסון את הלב ואני נוטרת לה טינה על זה. כמו כן, בגיל הפעוט 22 היא כבר הייתה Homewrecker. היא פירקה משפחה וגרמה לזוג נשוי עם שני ילדים להתגרש, כי היא ניהלה רומן עם הבמאי הנשוי שלה בעיבוד המזוויע לשלגיה. אני מתארת לעצמי שהקריירה שלה נפגעה, כי אמריקה ו-family values ואנשים צבועים ומיזוגנים לא יהיו מוכנים לקבל אישה שמפרקת משפחה, אבל גבר? he can get away with everything. זה המקום להתוודות. הייתי מעריצת Twilight ברמות של כלה. אובססיבית-קומפולסיבית. בכל אופן, בראיון הנ"ל היא מספרת איך היא לא מתביישת ולא מתחבאת במיניות שלה. מצד אחד אני all for it, אם היא החליטה שהיא לסבית, אז more power to her. מצד שני-היא שברה לרוברט פטינסון את הלב, הוציאה לו קרניים מול כל העולם, גרמה לבמאי של "שלגיה" להתגרש מאשתו אחרי הרומן איתה, והיא-בכלל לסבית? היא שיחקה ברגשות של כל כך הרבה אנשים. אגב, עזבו שעכשיו היא משחקת ברגשות של שתי נשים במקביל-רגע אחד היא עם בחורה אחת, רגע אחר היא עם האקסית של קארה דלווין, וחוזר חלילה. רגשות של אנשים זה לא עגבניות בשוק.

טוב, זה הוציא ממני המון אמוציות.

הלן מירן. היא זקנה מגניבה, רק חבל שהתמונה הזאת קצת מקריפה אותי.

אני מאד מחבבת את פליסיטי ג'ונס. קודם כל, מאד אהבתי את The Theory of Everything, ושנית, אני מצפה לפריקוולים של Star Wars. זה ממש נחמד, שגם בפריקוולים וגם בריבוט, הגיבורה הראשית היא אישה. חשבתם על זה?

איימי אדאמס. מוזר. אין לי שום מחשבות או רגשות לגביה. היא forgettable. היא גנרית.

אנה קנדריק מוש. לא זוכרת איזה סרט איתה ראיתי ואהבתי. בטח Pitch Perfect.

הנה עוד תופעה שמוציאה ממני הרבה אמוציות. דוגמניות במידות גדולות, כמו אשלי גרהאם. יש לי נטיה להשמנה. תמיד הייתה לי, תמיד תהיה לי. אוכל זה כמו סם בשבילי, רק שבניגוד לסמים, שאפשר להיגמל מהם, מאוכל אי אפשר להיגמל. הקרב נגד השמנה הוא קרב לכל החיים. נראה לי אני אף פעם לא אהיה מרוצה מהמשקל שלי, אבל אף פעם אני לא אתייאש ואגיד "אני מפסיקה לשמור לעולם ועד, אני שמנה, ו-fuck it". אני יודעצ שנאה דורש נאה מקיים, אבל אני אוהבת לראות תמונות של דוגמניות רזות. ר ז ו ת. נקודה. העניין הזה של נורמליזציה של דוגמניות עם curves לא מוצא חן בעיניי בכלל. זה כאילו אני צריכה לראות תמונות של דוגמניות רזות. אני אוהבת לראות את הדוגמניות שלי מציגות סטנדרט רזון בלתי אפשרי. אני אוהבת את זה כשזה unachievable. אני אוהבת כשזה קצת כואב כשאני יודעת שאני לעולם לא אשיג את זה. דווקא העניין הזה של real women have curves, לא משנה כמה יגידו "בלה בלה בלה, זה פמיניסטי", לא זורם לי. Having said that, אני מחשיבה את עצמי פמיניסטית.

דייזי לואו, דוגמנית בריטית במידה שהיא לא 32, על אותו הפרנציפ.

אם במיניות נזילה עסקינן, מיילי סיירוס, בתמונה בה היא בטח בעירום, ואת מבושיה מכסה כלב.

הלסביון העליון. קארה דלווין עושה סטים בתור דיג'יי במסיבה עם ריהאנה. בנוהל. ככה זה כשאת אחת הבנות הכי מגניבות בתבל

.

ויקטוריה בקהאם. אחת ה-WAGs היחידות שאני כן קוראת כתבות עליהן. חבל שהביטוי WAG לא הגיע לארץ. בכל אופן, יש לי מנהג. בכל פעם שסלב מתחיל לקשקש על צדקה, אני נרדמת או עוברת אייטם. אייטמים של סלבס וצדקה מרדימים אותי. באותו הרגע אני נרדמת וזולג לי ריר מהפה. אני אף פעם לא מאמינה לאייטמים של סלבס וצדקה. אני תמיד מפקפקת בהם. הרי סלב מקים ארגוני צדקה וכדומה, לא מתוך טוב לב, או לא רק. הוא עושה את זה כדי שידברו עליו. יש לו אינטרס. הוא רוצה שיהיה עליו אייטם חיובי ושיגידו "אוי, איזה טוב הוא. והוא גם הגיע להשקה של ארגון הצדקה שלו והצטלם והוא כזה חתיך ומוצלח". צבוע.

אם כבר בספייס גירלז עסקינן, שמעתם שג'רי האליוול בהריון? היא בת לא פחות מ-44. התמונה שהיא העלתה באינסטוש שלה מביעה הכל.