יש לי יום יום דרעק, ישש לי דרעק יום יום

עדיין לא הסתגלתי לעבודה עם הפלטפורמה הזאת, אז העבודה יוצאת לי די מגושמת. אני מחפשת תמונות דרך האייפון, שולחת לעצמי באימייל, שומרת בשולחן העבודה במחשב ומעלה אותן. אני לא מצליחה לכתוב פוסטים עם האייפון, וזה חבל. מסתבר שאין איזו אפליקציה ל-Blogspot. כמו כן, יש לי ריח של רגליים, וזה מצער.

אז ברור שמה שכולם מדברים עליו זה דונלד טראמפ. זה מזכיר לי את הלינק הנ"ל. פשוט כי אני לא חושבת שאי פעם יימאס לי לכתוב על הפוץ הזה.

אם לא מערכת הבחירות האמריקאית. מה שמדברים עליו זה יום ההולדת של בלה חדיד. שמחת זקנתי בראש חוצות. היא כמו ג'יג'י, רק פחות. אז משעשעת אותי התמונה הנ"ל-

איך אמר השיר- "למה לא אמרת שאחותך יפה ממך?". לשתיהן יש אחיות יותר יפות מהן.

אם כבר בקיילי ג'נר עסקינן, מסתבר שבין התמונות בפיד שלי באינסטוש, פספסתי את התמונה הזאת-

מאז שקים קרדשיאן Is keeping it on the DL, אני לא רואה גופים חסרי פרופורציה בפיד שלי באינסטגרם, וזה מצער עד מאד. אחד הדברים שאני פשוט לא פאקינג מבינה לגבי קיילי ג'נר, זה למה בחורה לבנה, עשירה ופריבילגית מעמידה פנים שהיא שחורה. יוצאת עם שחור, מדברת כמו שחורה, משתילה סיליקון בתחת וב-outer thighs כדי שתהיה לה פרופורציית גוף של שחורה. תביני, מאמאל'ה. התמזל מזלך להיות לבנה ופריבילגית. Embrace it. 

הנה תמונה של סיה מהופעה שלה בווגאס. אולי הפעם היא שרה בלי פלייבק, ואולי זו מאדי זיגלר האמיתית, לשם שינוי, בניגוד להופעה עלובת הנפש שלה בארץ. בכל פעם שאני רואה אייטם על סיה, אני מרגישה שקופץ לי וריד במצח. עולים לי הנרבים. מצד אחד אני כל כך אוהבת אותה, היא מוכשרת ברמות, ואני חורשת על האלבום האחרון שלה, This Is Acting. מצד שני, ההופעה שלה בארץ, לפני חודשיים, הייתה פשוט פיאסקו. היא ידעה שהיא מגיעה ליעד פרובנציאלי, אז היא הרשתה לעצמה להופיע בחצי קלאץ'. זה כמובן נובע מזלזול, וזו גישה שמרתיחה אותי. נראה לי ככה אני אוהבת את הסלבס שלי-מעוררים בי אהבה ושנאה באותו הזמן.